בתחילת האלף השני לספירה, המוסלמים הגיעו להודו, כבשו אותה ושלטו ביהלומים שברשותה.

סוחרים יהודים שנעו במרחבי המזרח המוסלמי, הביאו מוצרי מותרות, בדים ותבלינים מערבה בנתיבי השיירות המסורתיים, בימי הביניים הייתה דרישה שלמלכים ואצילים לקשט כתרים, שרביטים וחרבות באבני חן וביהלומים, המלאכה הוטלה על היהודים שהיו מנהלי עסקים ונושאי מישרות פיננסיות בחצרות בתי השליטים באירופה. באמצעות סוחרים פורטוגזים שרבים מהם היו ממוצא יהודי, היהלומים הגיעו לאירופה, במרוצת המאה ה- 16, יותר ויותר יהודים אמידים נכנסו לענף אקסלוסיבי זה הדורש הון עצמי רב, וכרוך בסיכונים רבים. גורשו היהודים מחצי האי האיברי העביר את מרכז הכובד של סחר וייצור יהלומים לגרמניה וארצות השפלה. רבים התיישבו באנטוורפן.

הצבא הספרדי, כבש את אנטוורפן ב 1586 והיהודים עלו צפונה לאמסטרדם, העיר קלטה אותם בשמחה והענף התבסס ושגשג, התכשיטנים הפורטוגזים לימדו את היהודים האשכנזים את מלאכת הליטוש, זאת תקופת "תור הזהב", ביקושים גדולים ליהלומים גרם לפורטוגזים לחפש חומר גלם, וזה נמצא בברזיל. במשך המאות ה- 17, וה- 18 הסוחרים הפורטוגזים הפיצו את היהלומים לכל ארצות אירופה. השפה האידית שולטת בבורסה באמסטרדם, ועסקאות נסגרות בתקיעת כף ובברכת "מזל וברכה". חומר הגלם מהודו ירד בהדרגה, ומכרות חדשים נתגלו בברזיל המכרות  נשלטו ע"י יהודים בעלי מטעי סוכר, הגלם נשלח לאמסטרדם, וכך נוצר הסינדיקט הראשון ליהלומי גלם. לקראת המאה ה – 19 תפוקת כריית הגלם יורדת בברזיל, עקב ניצול מוגבר. ב – 1870 נתגלו מרבצי יהלומים בדרום אפריקה, ושוב, גאות בענף, עד שהוקם הסינדיקט בלונדון, שהאט את קצב הייצור, ושינה את מחירי היהלומים, גלם ומלוטש.

אמסטרדם החלה לשקוע, ואנטוורפן עלתה על המפה ששם עבדו באבנים גדולות יותר, הדורשות מיומנות ידע וניסיון בעיבוד היהלום. מה שלא ידעו לעשות באמסטרדם. העיר הפכה למרכז לעיבוד יהלומים והבורסה שבה תפסה מקום נכבד וחשוב.

ב 10.5.1940 הנאצים סיפחו את הולנד לרייך, והחל "הפתרון הסופי להשמדת היהודים" לא לפני שערכו את שוד היהלומים הגדול בהיסטוריה. לשמחתינו מס' היהודים עלו לארץ והביאו עימם את הידע והניסיון הרב שהצטבר באמסטרדם ובאנטוורפן במשך 350 שנה.

כיום, באמסטרדם יש מוזיאון ליהלומים, זכר לימי הזוהר, עם פועל אחד שמדגים איך מלטשים ואולם מכירות. באנטוורפן יש הרבה משרדים, יש משפחות של חרדים שעוסקות ביהלומים וייצור מוגבל מאוד של אבנים גדולות ויקרות.

גם בישראל העסק יורד בהתמדה ועובר לסין והודו, שם הייצור הוא זול, כוח עבודה זול והיצרנים מקבלים סובסידיות לפתיחת עסקים ומפעלים.

העסקים היום נעשים ע"י האינטרנט, משרדים מפרסמים איזה סחורות יש להם או מה הם רוצים לקנות.

סגנון הליטוש נהיה מקצועי ומדויק יותר (טריפל אקסלנט), בדיקת אבן גלם נעשית ע"י מחשב שמוצא ליקויים ופגמים באבן, מחירונים מתפרסמים (רפפורט – איידקס) כך שמקום האדם המקצועי נדחק החוצה אט אט. קשה לשמוע את ברכת "מזל וברכה" במסדרונות הבורסה בארץ, עולם הולך ונעלם, עצוב. אנחנו כרתנו את הענף שישבנו עליו שנים והיה ענף הייצוא מס' 1 של ישראל

מעוניין בפרטים נוספים?

מלא ושלח את הפרטים ואנו נחזור אלייך בהקדם.